לייבוביץ נ' ישראל (1997) בע"מ

החלטה

1.ביום 5.3.2000 ניתן פסק דין בתובענה שהוגשה על ידי המבקש והמשיבים 2 ו-3 כנגד המשיבה 1.

בחלוף למעלה מ- 10 שנים פנה המבקש בבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטולו של פסק הדין וכך גם לביטולו של פסק הדין.

2.בקשה שהוגשה מטעם המבקש לעיכוב ביצוע נדחתה על ידי כב' השופט ברנר מהנימוקים שפורטו בהחלטתו.

3.עתה, עותר המבקש לקביעת דיון בבקשותיו, כך גם להתערבות בית המשפט בהחלטותיו של כב' השופט ברנר.

4.טרם שייקבע מועד כמבוקש, אם בכלל, לרבות נוכח ההחלטות שניתנו על ידי כב' השופט ברנר, ונוכח אשר טענתה המשיבה 1, ניתנת האפשרות למבקש, לנמק בפני בית המשפט מדוע אין מקום לסלק בקשותיו על הסף, מאחר ולכאורה לא מדובר בפסק דין שניתן בגדרה של תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984. יתר על כן, לכאורה "זכה" המבקש בתובענה שהוגשה מטעמו על כל המשתמע מכך, כך גם לכאורה טענתו כי כלל לא היה צד לאותו הליך.

משכך, לכאורה עולה השאלה אם אכן ניתן להיזקק בכלל לתקנה הנ"ל.

5.המבקש יגיש טיעוניו בשאלה זאת עד ליום 12.2.12 ואילו המשיבה 1 תוכל להתייחס עד ליום 22.2.12.

6.על מנת מנוע ספק איני יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של כב' השופט ברנר ואין בהעברת התיק למותב זה נימוק לעיון מחדש בהחלטות שניתנו.

7.התיק יובא בפני עם קבלת האמור ולא יאוחר מיום 24.2.12.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ב, 26 ינואר 2012.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: